שלושה סגנונות הנחה לריצוף כפרי

כשאנחנו אומרים "הנחת אבנים" אנחנו לא מתכוונים למחירי סוף עונה 🙂

אנחנו מתכוונים לצורה שבה התבנית (pattern) של הגדלים של אריחי האבן משתלבים אחד עם השני.

כאשר אנחנו מדברים על ריצוף כפרי או בעיבוד עתיק בדרך כלל יש שלוש צורות הנחה מקובלות:

1. תבנית מוכנה מראש, הנקראת פאטרן (pattern). זוהי תבנית קבועה מראש הניתנת על ידי המפעל. הכמויות והגדלים מיוצרים בהתאמה ולכל אריח יש מקום קבוע מוגדר מראש. הריצוף מסוג זה לרצף יש מעט מאוד חופש בחירה והוא למעשה בעיקר מתעסק בהנחת האבנים ושמירה על פילוס ומרווחים.

היתרון בשיטה היא שהיא הכי פשוטה לביצוע ויש הכי פחות מקום לטעויות מצד הרצף.

החיסרון הוא שניתן לראות את התבניתיות ואת הדוגמה חוזרת על עצמה לעיתים.

2. ריצוף עם אריחים בנגזרת גדלים זהה אך בצורה חופשית.

הכוונה בצורת הנחה זו היא שהגדלים מבוססים על אותו גודל בסיסי המכפלות. כך למשל עבור גודל 20 ס"מ נקבל אריחים של- 20/20, 20/40, 40/40 ו-60/40.

בצורה זו האריחים משתלבים אחד עם השני ללא צורך בחיתוכים רבים אך לא קיימת מפת ריצוף החוזרת על עצמה.

היתרון בשיטה זו הוא שהריצוף שיתקבל יראה יותר אותנטי מבשיטה הראשונה, אך הרצף יצטרך יותר לחשב ולתכנן את עבודתו.

3. צורת הנחה שלישית, והקשה ביותר ליישום הינה בגדלים אקראיים. צורה זו קשה כי היא דורשת מהרצף לתכנן את הנחת האבנים בצורה כזו שבה כמות החיתוכים הרבה תהיה מינימלית ולא במרכז החדר אלא לכיוון הקירות.

יש רבים שמעדיפים צורה זו מפני שאל אף הקושי, חוסר התבניתיות נותר את המראה האותנטי ביותר.